<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער ד'</h1>
<h2>דף יא.</h2>
המוכר שפחה או עבד אינו מחזירם מפני מומים של נוי אם אין מבטלים אותו ממלאכתו, ונקרא סמפון. שאם בגלוי סבר איהו וקבל. ואם ריח הפה וכיוצא בו, אין מבטלים אותו ממלאכתו. ואיתה פרק המוכר פירות [צ"ב ע"ב].
<h2>דף מב:</h2>
ומה שאמרו לעיל דהקרקעות וכו' אין להם אונאה, במוכר נכסי עצמו, אבל השליח (עצמו) שטעה בכל שהו בין במטבע בין בקרקע חוזר, [ונראה] שכן הדין באפוטרופוס שטעה כדין זה. ואינו דומה לב"ד, מפני שהוא יחיד. ב"ד שמכרו נכסי יתומים וטעו אפילו בקרקע שמכרו, פחות משתות מחילה הוי כהדיוט, שתות בטל מקח. ואם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו אונאה, מחזירין. לא יהא כח הדיוט חמור מכחן. ואם מכרו שוה מנה במאתים, אין לוקח יכול לחזור בו אם המכר קרקע או עבדים. לא יהא כח הדיוט חמור מכחן. וכן אפטרופוס שמכר קרקע או עבדים שאין לוקח יכול לחזור כדין הדיוט, ולא יהא כח הדיוט וכו'. האחים או השותפים שחלקו מטלטלין, דינן כלקוחות, וכל דיני אונאה נוהגים בהם. ואם התנו ביניהם שיחלקו בשום הדיינים וטעו בשתות בטלה החלוקה, דדיינים ששמו ופיחתו או הותירו שתות מכרן בטל. כל זה שכתבנו, ר"ם פי"ג כתבו.
המוכר לחבירו במדה או במשקל או במנין וטעה בכל שהו חוזר, שאין דין אונאה אלא בדמים, אבל בחשבון חוזר את הטעות. וכן אם נמצאו מעות החשבון יתר או חסר ממה שפסקו חוזר, ואפילו קנו מידו שקנין טעות הוא ר"ם. ובדרך שני שער י"ג כתבתי בזמן שנמצא טעות בחשבון.
